אנדרו כהן ותורת ההארה האבולוציונית

13 בדצמבר, 2007

אנדרו כהן (52), המורה הרוחני שלי, סיפר באחת מהרצאותיו כי כשהיה עדיין פעוט, אמרה לו האומנת הגרמנייה שעבדה בבית הוריו, כי אלוהים גר בקומה העליונה בבית שמולם. זה היה המידע היחידי שקיבל לגבי אלוהים בילדותו, שכן הוריו היו אתיאיסטים מושבעים, שעבורם "אלוהים" היה מושג שאבד עליו הכלח. לכן כאשר התברר לו, שנים אחר כך, שבאותה דירת גג מתגוררים אנשים בשר ודם, נראה היה כאילו הרומן שלו עם אלוהים נגמר בטרם החל.

אך אם אנדרו לא בא אל ההר, ההר הגיע אליו. בגיל 16 התרחש בתודעתו "פיצוץ" - חוויה רוחנית ספונטנית: תוך כדי שיחת חולין עם בן משפחה נפתחו אצלו לפתע "שערי התפישה" ונראה היה לו שקירות החדר נעלמו. את מקומן בתודעתו, הוא אמר, תפס מרחב אינסופי, מודע לעצמו, מלא באנרגיה ובתודעה ושטבעו הוא 'אהבה מייסרת שאין לשאתה'.

הוא קלט בבהירות חדה, כי כל מה שקיים ביקום הנגלה עשוי מאותו חומר בדיוק וכי חומר זה הוא התודעה. "הייתי המום ונפעם". הוא כתב לימים " דמעות זלגו מעיני, אף שלא בכיתי ומשום מה גרוני נפתח ונסגר שוב ושוב. ישבתי, אך חשתי כאילו אני כורע על ברכי. הייתי אחוז פליאה. אינני יודע איך להסביר מה קרה אחר כך, אך משהו משונה קרה בסוף האירוע הזה. היה שם מסר עבורי, בזו הלשון: אם תקדיש את חייך לי ורק לי, אין לך ממה לפחוד".

בעקבות החוויה העמוקה הזו הפך אנדרו מאתיאיסט למחפש רוחני. לאחר יותר מעשר שנים של מסע רוחני וגיאוגרפי הוא פגש את מורו, הודי בשם פונג'ה, ובעזרתו מצא בתוך עצמו את שחיפש - חופש רוחני והארה. היה זה מימושה של החוויה שנגעה בו כבמטה קסם בעודו נער. לאחר שבועות ספורים שלח אותו פונג'ה לחלוק את אשר מצא עם אחרים: התלמיד הפך למורה.

הנכונות לשינוי

בתחילת דרכו כמורה (הוא היה בן 30 באותם ימים), הופתע אנדרו לגלות, כי כאשר אנשים נמצאו במחיצתו. הם חוו את אותה חוויה שהציתה את ליבו באש. הוא האמין בנאיביות, כי אם יסתובב בעולם וייפגש עם יותר ויותר אנשים, הם ישתנו מן היסוד, כשם שהוא השתנה וכך תתחולל תוך זמן קצר מהפכה של ממש.

אבל לאחר כשנה שבה לימד במקומות שונים בעולם ועזר למאות אנשים לחוות את חווית ההארה, הוא הגיע למסקנה כי אצל רוב האנשים, הפרספקטיבה הנאורה שמתגלה בזמן החוויה הרוחנית, דוהה בסופו של דבר ואנשים מתבלבלים שוב על-ידי הנוירוזות הפחדים והספקות שמאפיינים חיים לא-נאורים. "בדרך כלל לא די בחוויות רוחניות, עמוקות ככל שיהיו, כדי לזכות בהארה יציבה" כתב אנדרו. הוא גילה לתדהמתו הרבה, כי למרות שרבים מכריזים על רצונם בחופש רוחני, מעטים ביותר באמת מתכוונים לזה.

"כולם רוצים לזכות בהארה, אך איש אינו רוצה להשתנות" הכריז שוב ושוב במקומות שונים בעולם, שבהם נתקל במחפשים רוחניים רציניים שהצהירו על כוונתם הכנה לזכות בחופש, אך ראה בכל פעם מחדש כיצד ברגעים המכריעים, שבהם הגיעו לאפשרות לבחור בחיים מפרספקטיבה מוארת, הם נסוגו אל עצמם כצב אל שריונו.

לזנוח את האגו, לפעול מהאני האותנטי

כדי להבין את התופעה המוזרה הזו ותופעות אחרות שהופתע לגלות בעולם הרוחני, החל אנדרו בחקירה נמרצת של הנפש האנושית על היבטיה השונים ושל ההארה, באמצעות במה שייסד במיוחד לצורך הזה, המגזין "מהי הארה?" (What Is Enlightenment?). עם השנים, הפך המגזין להיות מעין אמת המידה של חקירה רוחנית, מקום מפגש למדענים, פילוסופים, מורים הרוחניים, אנשי עסקים ומנהיגי דתות לחקור את הדילמות השונות הקשורות להיותנו בני אנוש בתקופה הקריטית הנוכחית.

במהלך הזמן, כתוצאה מניסיונו המצטבר בעבודה עם אלפי תלמידים ומעבודתו על כתב העת, הוא פיתח את ההבנה כי המשיכה לעבר התפתחות רוחנית והארה עולה מתוך חלק שונה לגמרי של האני מאשר המשיכה לעבר פיצול, פירוד ושקיעה אל תוך העצמי הנפרד וכי שתי התנועות האלה אינן אישיות, אלא מבטאות עקרונות אוניברסליים.

הוא כינה את החלק בתוכנו שמעוניין בהתפתחות, בהארה ובחיים של חיוביות ויצירה בשם "האני האותנטי" ואת החלק האחר, שמעוניין בסטטוס קוו, בפיצול, בפירוד ובעימות - "אגו". על פי תורתו, "תורת ההארה האבולוציונית", מהות הנתיב הרוחני היא להגיע לנקודה בחיינו שמרכז הכובד של חיינו יהיה מעוגן יותר באני האותנטי מאשר באגו, ולכן הבחירות החשובות שנבצע ישקפו, בעקביות, את הפרספקטיבה של האני האותנטי.

הארה קולקטיבית

ההיבט המהפכני ומרחיק הלכת ביותר בתורתו של אנדרו הוא ההיבט הקולקטיבי. הוא גילה פוטנציאל חדש לגמרי בתודעה האנושית: הפוטנציאל של הארה ברמת הקבוצה, ברמת הקולקטיב, המתרחשת כאשר קבוצה של אנשים (המונה שניים או יותר), המחוייבת לחיים המיודעים על ידי האני האותנטי, חוברת יחדיו. התודעה שנוצרת ביניהם היא תודעה מוארת, גם אם אף אחד מהמשתתפים אינו אדם "מואר" באופן הקלאסי.

התודעה המוארת הזו, שנוצרת בקבוצה, אינה שייכת לאף אחד מהמשתתפים למרות שכל אחד מהם אחראי לה. יתרה מזאת: היא מיידעת את כל אחד מהמשתתפים. התוצאה היא שהאינטרקציה בין האנשים - בדיבור או בעשייה - יוצרת שדה מואר של תודעה, שמדריך את המשתתפים בו לרמות נישאות יותר של יצירה.

הנה קטע ווידאו קצר המרחיב מעט על הנושא:

תורת הארה האבולוציונית והמזרח התיכון

אחת השאלות שמעסיקות ישראלים שבאים במגע עם תורתו של אנדרו, היא האם תוכל להשפיע על המצב במזרח התיכון. אנדרו אינו עוסק בפוליטיקה ואינו מתיימר לומר, במפורש או במרומז, שיש לו פתרונות לסכסוכים מהסוג הזה. אבל הבעיות באזורנו ממחישות היטב את מאמרו של איינשטיין, כי לא ניתן לפתור בעיה בעזרת רמת התודעה שיצרה אותה.

הבעיות באזורנו נוצרו כתוצאה מעימותים בין לאומים שונים. כל עוד שני לאומים, הרואים עצמם כנפרדים, ממשיכים להביט על הבעיות באזורנו מנקודת המבט ה"אתנוצנטרית" (כלומר, ממוקדת בהזדהותם עם הלאום או הדת שלהם) - אין סיכוי שהבעיות יפתרו.

באמצעות עבודתו כמורה, באמצעות המגזין שהוא ייסד ועורך ובאמצעות הקורסים שהוא מציע בעזרת ארגונו, EnlightenNext, מנסה אנדרו להביא לכך שיותר ויותר אנשים יתעלו מעל לראיה האתנוצנטרית,לראיה רחבה יותר, המבוססת על האנושיות שאנחנו חולקים בינינו.

אין צורך להתכחש להבדלים בינינו, כשם שאיננו צריכים להתכחש להבדלים בין צבע העיניים שלנו או בין ההעדפות שלנו בענייני אוכל. אך אם נתעלה מעל ההזדהות הצמודה כל כך עם היותנו בני לאום או דת כאלה או אחרים, יוכל להיווצר מרחב סביב השאלות האלה, שבו ניתן יהיה לדון בנושאים הבוערים של אזורנו באופן שיש לו הרבה יותר סיכוי להצליח.

ובהקשר זה, ראה גם ראיון עם אנדרו כהן ב-YNET, "חיים שפויים בעולם לא שפוי."

הערה: כתבה זו פורסמה ביולי השנה ב"ואללה ניו-אייג'"

תגובות

2 תגובות לפוסט “אנדרו כהן ותורת ההארה האבולוציונית”

  1. Roland ב- 14 בדצמבר, 2007 4:27

    Thank you very much for this one. Very clarifying.

    iGod עונה: תודה, שמחתי לשמוע.

  2. גיל בר-און ב- 15 בדצמבר, 2007 23:23

    לפי דעתי הדרך הפשוטה ביותר "להארה" היא האהבה!
    המחשבות הן אלו שמסבכות אותנו בכל כך הרבה בעיות.
    אבל מספיק שלרגע אחד דאגת לאדם אחד מעבר לעצמך,
    אתה כבר "מואר" כי האהבה היא הדרך האמיתית.

    אפשר להמשיך לחשוב שצריכים מורים בשביל האמת הזאת,
    אבל אדם "מואר" ככל שיהיה לא שווה כלום-
    אם הוא לא באמת עושה משהו למען אחרים באופן מעשי.
    דיבורים לא שווים דבר אם אין שום שינוי אמיתי.
    כל אחד יכול לשבת על כיסא ולדבר,
    וישנם אחרים ש"נותנים" לאחרים הארה..
    אבל בעלי השינוי האמיתי הם אנחנו.
    לעולם ועד שינוי אמיתי הוא מבפנים.

    האמת היא שאני מעריך יותר את האנשים שלאט לאט במהלך חייהם, הצליחו להגיע ליותר חכמה ותובנה.. להיפטר מהרגלים ישנים ומתכונות אופי לא טובות- ולאט לאט מילאו את עצמם ואחרים באהבה כנה ואמיתית. בלי "הארה" אינסטנט.. גם אפשר לחשוב.. אנשים רבים שחוו מוות קליני מגיעים לאותה "הארה" בלי שום מאמץ- האם זה אומר שהם קדושים יותר מהאדם הרגיל?

    הבנה היא לא אהבה, היא רק הדרך לאהבה…
    כמה מודעות שלא תהייה לנו- האכפתיות היא הדרך.
    כל עוד האדם תקוע בתוך עצמו- הוא לא באמת מתפתח.
    לכל אדם יש יעווד ודרך אישית משלו-
    חבל ללכת בדרכם של אחרים..
    האושר הוא אישי,
    אבל גם משותף.

    אני קצת חוזר על עצמי… אז אכתוב רק עוד דבר אחד:
    אין לאן להגיע, אין ייעוד אולטימטיבי- אין כזה דבר!
    יש את הכאן ועכשיו.. לעשות את הטוב ביותר עכשיו.
    לדאוג לאלו שבסביבתנו וגם כמובן לעצמנו…
    כל האמת תתגלה לנו לאט לאט ובמזן הנכון,
    מי שממר בסוף עלול לאבד את הכל ולא להגיע לדבר.
    למה לא לבטוח בעצמנו ובאלוהים ובתוכנית הגדולה?
    צריך סבלנות… המון סבלנות וקבלה עצמית.
    זאת הדרך האמיתית לגדול ולהתפתח.
    וכמובן- להבין את האחרים בדרך.

    אהבה היא התשובה.. :-)

    חיבוק ויום טוב!
    גיל :-)

    iGod עונה: תודה גיל, על תגובתך המפורטת. אני לא בטוח שיש רק "כאן ועכשיו." נראה לי, שהתפישה הזו לא ממש מתאימה למאה ה-21, כי אנחנו חיים בהקשר אבולוציוני… מה דעתך על המאמר הזה? אשמח לשמוע את תגובתך…

השארת תגובה