ההוויה כמענה לכל הספקות הקיומיים
טום יוסטון, אחד מעורכי המגזין "מהי הארה?", הציג בבלוג שלו שתי ציטטות מעניינות, שמאתיים שנה מפרידות ביניהן: האחת, של הפילוסוף הגרמני האידיאליסט פרידריך שלינג, מ-1809, והשנייה מהמורה הרוחני אנדרו כהן, מ-2005.
אנדרו כהן: "רוב הגברים והנשים הפוסט-מודרניים, שהם תוצרים של תרבות חילונית, מלאים בספקות – ספקות קיומיים עמוקים, מפחידים ומבלבלים על פירוש החיים ומשמעותם. ברמה העמוקה ביותר של הווייתנו, לרובנו אין כל מושג למה אנחנו כאן. החוויה המודעת של התודעה עצמה, שהיא ההארה, סיפקה מאז ומתמיד את התשובה האולטימטיבית לשאלה הזו. קיימת תחושה של ידיעה, חד משמעית, הקודמת לכל פעילות מחשבתית, שאני הווה, אני קיים. השאלה "למה אני כאן?" נעלמת. לפני כל דבר שהיה ולפני כל דבר שישנו עכשיו, אני כבר הווה. ההתגלות הזו היא הבסיס לכל."
פרידריך שלינג: "…השאלה האחרונה של ההבנה שעומדת, מסוחררת, על גדות התהום של האינסוף, היא השאלה: למה אין כלום, למה יש משהו בכלל? השאלה הזו מוסרת ונעלמת על-ידי הידיעה שההוויה, מכורח טבעה, קיימת – כלומר, השאלה מגורשת באמצעות האישור המוחלט של היותנו בתוך ידע."
ובהקשר זה, ניתן להזכיר את דברי מוחמד: "לפני אברהם, אני ישנו." לא אמר "לפני אברהם אני הייתי," שזה כמובן היסטורית לא נכון, אלא "לפני אברהם אני ישנו." כי אם ההזדהות הזו עם ההוויה היא דומיננטית בתודעתו של האדם, הרי שה"אני" שלו תמיד "ישנו" — לא "היה" ולא "יהיה" אלא "הווה," ההוויה עצמה. היא קודמת לכל מחשבה על זהות. (ראו פוסט קודם, "ההארה כתהליך מתמשך").
תגובות
2 תגובות לפוסט “ההוויה כמענה לכל הספקות הקיומיים”
-
-
בלוגים מעניינים
- אנדרו כהן - הבלוג של המורה הרוחני שלי.
- ג'ף קאררה - מי שרוצה טעימה של הטורנאדו של הארה אבולוציונית בפעולה מוזמן לעקוב אחר הבלוג של ג'ף
- וואן דר גראף אחותך - בלוג של פולניה אסלית ומכשפה אמיתית, שעוזר לי לקיים מצוות "דע מניין באת."
- טום הקוסמי - כמה צעיר ככה מבריק.
- יאיר זילברמן - ביטוי רענן, רהוט ומקורי של תורתו של אנדרו.
- יעל טריידל - הבלוג של מנהלת מרכז EnlightenNext בישראל
- כריס פאריש - הוא לא כותב הרבה, אך כל מילה בסלע
- עידו הרטוגזון - אם רציתם לשים יד על הדופק של חזית הטכנומיסטיקה, הגעתם למקום הנכון
- רות גולן - פסיכולוגית, משוררת ומורה להארה האבולוציונית
- תומר פרסיקו - כתיבה שעושה טוב ללב, לאינטלקט ולנשמה
האם כתוב "מוחמד" בכוונה? שהרי ישו אמר את המילים הללו. בכ"א, נחמד להתארח בבלוגך.
היי תומר, ברוך הבא, תרגיש בבית…
עד כמה שזכור לי, הציטוט הזה מופיע בלקט של אמרות המיוחסות למוחמד מתוך ה"חדית' קודסי." הלקט הוצא לאור באנגלית על-ידי חסידיו של המורה הסופי נורבקש, (זה נקרא Traditions of the Prophet). בשעה שכתבתי את הפוסט זכרתי, שזה מופיע בעוד איזשהו מקום, ולא יכולתי לזכור איפה… אז הנה, תודה שאתה מזכיר לי. זה אכן בבשורה עפ"י יוחנן.
וכמובן, שאם מוחמד היה זה שהמוסלמים טוענים שהוא היה, כלומר הוא היה "מוסלמי" במובן העמוק ביותר של המילה ("זה שנכנע לאללה"), אז הייתה לו זכות מלאה לומר את האימרה הזו בשמו, גם אם נאמרה קודם על-ידי ישו.