נשמע לי יהודי: פודקאסט חדש של ה"גארדיאן" הלונדוני

23 בדצמבר, 2007

היהודים האנגלים הם עולם בפני עצמו. מחד, הם הטמיעו את המניירות האנגליות במידה כזו, שהם נראים ומדברים יותר אנגלים מהאנגלים. הם גם מעורבים בכל היבטי החברה, הכלכלה והתרבות. מאידך, הם חלק מ"העולם הישן," האירופאי, כך שככלל, דרכי החשיבה שלהם הרבה יותר "גלותיות" – הם הרבה יותר מודעים להיותם מיעוט וגם אם אין אפלייה פעילה, הם מפחדים ממנה. הוסף לכך את ה"לחיצוּת" הבריטית הטבעית וקיבלת מרשם לתסביך רדיפה.

jason_solomons אם אתה רוצה ללמוד על דרכי החשיבה המורכבות של יהודי בריטניה, אין מקום טוב יותר להתחיל בו מאשר בפודקאסט הטרי-טרי של העיתון הלונדוני "גארדיאן". זו תוכנית רדיו אינטרנטית חודשית של שעה אחת הנקראת "Sounds Jewish" ("נשמע יהודי") והמוגשת על ידי ג'ייסון סולומונס, מבקר הסרטים (היהודי, אלא מה) של העיתון היוקרתי הזה. עד כה עלתה לאתר רק התוכנית הראשונה, ב-17 בדצמבר, אך אפשר לחתום על מנוי חינם לתוכניות הבאות באמצעות iTunes (הקישור נמצא בדף הפודקאסט).

בשידור הפתיחה, סולומון הולך היישר אל העצב הפתוח. הנושא הראשון שהוא עוסק בו, יחד עם שני קולגות יהודיים מעולם המדיה הבריטי, הוא פרשת השחיתות שהסעירה את בריטניה לאחרונה כשהתבררו פעולותיו לכאורה של המיליונר היהודי דיוויד אברהמס למפלגת הלייבור שלא כחוק. סולומון ואורחיו דנים בתחושת הבושה שהיהודים הבריטים חשו כש"אחד משלהם" סרח, מעין: "מה יגידו עלינו עכשיו?" ברור להם, שאם זה היה קורה בארצות-הברית, היהודים האמריקנים היו מתייחסים לאירוע במשיכת כתפיים ולא מרגישים שזה בהכרח נוגע להם.

מעבר למאמרי מערכת זולים שנסחפו לקלישאות של "קונספירציה יהודית," היו גם רציניים יותר שייחסו את מעשיו של אברהמס לשאיפתו של בן מיעוט נרדף, או מי שרואה את עצמו ככזה, למצוא לגיטימציה על-ידי שהוא מסתובב בחוגים גבוהים (נקודה זו לא הוזכרה בפודקאסט, אמנם, אך היא בהחלט ברוח הדיון). כך או כך, האזנה לשיחה הזו ולשאר השיחות בשידור הזה נותנת תמונה של יהדות אחרת, שונה בהרבה מהיהדות האמריקנית.

התוכנית הראשונה מכילה שיחה חשובה אחרת, בין סולומון עם יוצר סרטים אוסטרי, מארקוס קארניי. אחיו של סבו של קארניי היה ראש עיריית וינה בימים שבהם אוסטריה סופחה והיהודים גורשו מן העיר. הוא היה זה שניהל את פרויקט ה"אָרִיזציה" – הפיכתם של עסקים יהודיים לעסקים אריים (כלומר גזילת עסקים מבעליהם היהודיים והעברתם למשפחות אריות "טהורות"). סבתו של קארניי, שהייתה כמובן קרובה לצלחת בתור גיסתו של ראש העיר, קיבלה לידיה פרפומריה משגשגת של משפחה יהודית. קארניי כועס על ההכחשה של סבתו את פשעיה ועל האמביוולנטיות של אימו, שהייתה עדה לכל מה שקרה בתור ילדה, ומוציא את הכול על השולחן. זו ביקורת קשה ונוקבת לא רק על משפחתו, אלא על צביעותה של החברה האוסטרית ועל ההכחשה העצומה שעדיין שוררת בה בדבר התפקיד הכול-כך פעיל שמילאה אוסטריה בשואה. הקדימון לסרט, שנקרא "סופו של פרויקט נויבאכר," מומלץ.

סולומון מראיין גם סטנדאפיסט אמריקני, קתולי במוצאו שהתגייר והפך ליהודי חרדי. הקולגות של סולומון, בדרכם הבריטית הטיפוסית, מעקמים את האף. לא, אין להם שום דבר נגדו, הם מסבירים, אלא ש, אפעס, אין לו את זה. הומור יהודי זה לא משהו שאתה מקבל אוטומטית כשאתה ממיר את דתך ליהדות. מה ההבדל בינו לבין יהודים ב-DNA? אולי הוא לא סבל מספיק, הם מציעים, וקשה לדעת אם הם אומרים זאת ברצינות או בהומור בריטי יבש. מן הסתם שילוב של השניים.

הפודקאסט "Sounds Jewish" מופק בשותפות בין ה"גארדיאן" לבין המרכז הקהילתי היהודי בלונדון.

תגובות

השארת תגובה