סיפור הודי עתיק: להרוס את הרוע, לא את ה"רעים"
מזה דורות אנחנו מנסים לפתור את בעיית הטרור על-ידי ש"נלמד אותם לקח." פעם אלה הפגזות, פעם התנקשויות בחיי מחבלים, פעם מלחמה, פעם עיצומים כמו צמצום אספקת הדלק. אבל האם יש לנו האומץ לשאול את עצמנו למה שום דבר לא עובד? האם יש לנו את האומץ להודות בכך, שאנחנו מנסים לפתור את הבעייה באותם אמצעים, ומאותם רגשות של חימה וקיפוח, שמהם מתנהלים מאבקי הטרור בנו? בשורות שלהלן אני שב למאמר שכתבתי לפני יותר מחמש שנים, כשאריק שרון החל בפעולה מסיבית "לחסל את תשתית הטרור" בגדה המערבית. הבעייה היא, שתשתית הטרור אינה מעבדות או חגורות נפץ, לא כלי נשק אסורים ואפילו לא מנהיגים אלימים. תשתית הטרור היא השנאה והאיבה, שקיימת בשפע גם אצלנו.
במיתולוגיה ההודית מסופר על המשא ומתן שניהלה האלה אָמְבָּה, התגלמות כל מה שטוב, מיטיב, יצירתי וחיובי, עם שר צבא השדים, התגלמות הכיעור, הרֶשע וההרס. באיזשהו שלב נמאס לאלה היפהפייה משחצנותו ותוקפנותו של השד המגעיל והיא הניפה את הדיסקוס – אחד מכלי הנשק הקטלניים שאותו אחזה בעשר זרועותיה – וכרתה לשד הנורא את ראשו.
אלא שהשד ניחן בסגולה מופלאה: בכל פעם שטיפּה מדמו נגעה באדמה, מיד צץ ועלה ממנה כפיל שלו. שיבוט גנטי נוסח הודו העתיקה. וכך, עד מהרה מצאה עצמה האלה, שהמשיכה להילחם בכפילים שעלו וצצו מכל עבר, מוקפת בצבא של מיליוני לוחמים זועמים, זהים לחלוטין לאותו שד שאתו ניהלה מו"מ בתחילה ושאותו ניסתה להרוג.
והנמשל: אפילו אם נניח, לצורך העניין בלבד, שאנחנו היפים והטובים ויריבינו הם הרעים והנוראים, וגם אם נקבל לחלוטין את ההנחה שפעולת צה"ל בשטחים נחוצה לחלוטין בסיטואציה שנוצרה, הרי שאם יש מישהו שמאמין שעל ידי פעולה צבאית נחסל את "תשתית הטרור", כדאי שיחשוב שוב. כי תשתית הטרור אינה מעבדות או חגורות נפץ, לא כלי נשק אסורים ואפילו לא מנהיגים אלימים. תשתית הטרור היא השנאה והאיבה, וזו לא תקטן כתוצאה מהפעולה הנוכחית, אלא להפך. ולא צריך סיפורים הודיים עתיקים כדי לדעת זאת. עיון קצר בספרי ההיסטוריה יאשר שאלימות וכוח לא פותרים דבר לטווח ארוך.
כמאמר מרטין לותר קינג: "בסופו של דבר, חולשתה של האלימות היא בכך שזוהי ספירלה יורדת, שמביאה על עצמה בדיוק את הדבר שאותו היא מנסה להרוס… חשכה אינה יכולה לסלק חשכה; רק אור יכול לעשות זאת. שנאה אינה יכולה לסלק שנאה; רק אהבה יכולה לעשות זאת".
אין כאן כל כוונה להתיפייפות נפש או לביקורת על פעולות צה"ל. אינני מוסמך להביע דעה בענייני צבא. אך הלנצח תאכל חרב? אם אנחנו רוצים, באמת ובתמים, להיות עם חופשי בארצנו, צריכה להימצא דרך אחרת.
בסיפור ההודי, הפיתרון היה שהאלה הייתה צריכה להרוג את השדים מבלי שטיפה מדמם תיפול ארצה. והנמשל, כאן, הוא שיש לחסל את הרוע, לא את "הרעים." המורים הרוחניים הדגולים ביותר בהיסטוריה טוענים שהדרך לעשות זאת היא על-ידי שינוי הפרספקטיבה שלנו, על-ידי שינוי האופן שבו אנו רואים את המציאות סביבנו. תובנות עמוקות לגבי טבע האדם, המבוססות על חוויה רוחנית עמוקה שמבהירה לנו מהו טבענו האמיתי, יכולות לשנות את יחסנו לחוויה האנושית ולאופן שבו אנו מפרשים אותה. לא שזה דבר פשוט או מובן מאליו: מדובר במשהו שיתבע מאתנו את הכל. ובעולם אידיאלי, תנועה בכיוון זה תצטרך לחול גם אצל אלה שאותם אנו רואים היום כאויבים.
ועד אז, מה? אם נחזור לסיפור ההודי, אולי עלינו להתחיל בכך שנוותר על הרעיון שאנחנו, הטובים והטהורים, נלחמים בשד הרסני ונורא. אולי נכיר בכך, שבגרסה המזרח-תיכונית של הסיפור הזה, במאה העשרים ואחת, יש רק שדים שנלחמים זה בזה ושזורעים הרס ללא הרף. אולי נתחיל להכיר בכך שתשתית הטרור היא לא רק שם, אצלם, אלא גם אצלנו, באלימות שלנו, בשחצנות שלנו, בהתנשאות שלנו. אולי נתחיל לעבוד על חיסול תשתית זו של הטרור, בתוכנו, כל אחד בדרכו. בטירוף שאוחז עכשיו כאן באזורנו, קשה לדעת אם זה יכול לעזור. אולי זו טיפה בים. אך מה עוד אפשר לעשות?
תגובות
2 תגובות לפוסט “סיפור הודי עתיק: להרוס את הרוע, לא את ה"רעים"”
-
-
בלוגים מעניינים
- אנדרו כהן - הבלוג של המורה הרוחני שלי.
- ג'ף קאררה - מי שרוצה טעימה של הטורנאדו של הארה אבולוציונית בפעולה מוזמן לעקוב אחר הבלוג של ג'ף
- וואן דר גראף אחותך - בלוג של פולניה אסלית ומכשפה אמיתית, שעוזר לי לקיים מצוות "דע מניין באת."
- טום הקוסמי - כמה צעיר ככה מבריק.
- יאיר זילברמן - ביטוי רענן, רהוט ומקורי של תורתו של אנדרו.
- יעל טריידל - הבלוג של מנהלת מרכז EnlightenNext בישראל
- כריס פאריש - הוא לא כותב הרבה, אך כל מילה בסלע
- עידו הרטוגזון - אם רציתם לשים יד על הדופק של חזית הטכנומיסטיקה, הגעתם למקום הנכון
- רות גולן - פסיכולוגית, משוררת ומורה להארה האבולוציונית
- תומר פרסיקו - כתיבה שעושה טוב ללב, לאינטלקט ולנשמה
הושפעתי מאוד לטובה מהמאמר הזה , זה תובנה מאוד גדולה נכונה ואמיתית להגיע אליה . ובאמת הכל מתחיל מבפנים -אני כבן אדם פרטי סובל מהשינאה הזאת בקירבינו בקרב האנשים שחיים אחד עם השני, אפשר להריח את שינאת החינם הזאת באוויר שהולכים ברחוב , אין אמון באף גוף ציבורי , מסחרי ופרטי , אנשים בארץ שונאים אחד את השני את עצמם - האינדיבידואל הלך לאיבוד !!! וקבלת האדם כמו שהוא לא מקובלת אצל אף אחד מאיתנו. והכל מתחיל מזה שכל אחד בישראל מגיע מרקע שונה , גזע , מוצא , מין , צבע , גיל , מעמד , ואופי אחר .
השפעת ההורים והקרובים גורמים לכאוס שיש בארץ . הייתי מאוד רוצה ששינאת החינם ביננו תיתפוגג.
תודה,שימי. בעניין הזה, שרי אריסון צודקת… "השלום מתחיל בתוכי."