על כיוון כוונה באבולוציה
(להלן דברים שכתבתי בתגובה לפוסט של חברי ועמיתי עמיר פריימן, מנהל פורום תרבות הרוח בקהילת קפה דה-מרקר, על "הרוחניות החדשה" כפי שהיא מובעת בספרו של סטוארט קאופמן, "להמציא מחדש את הקדושה").
סטוארט קאופמן הוא לא רק מדען דגול, הוא מענטש אמיתי עם חזון. הוא גאון שנחון גם ביכולת תקשורתית גבוהה להסביר את רעיונותיו המאוד מורכבים ברמה שגם אנשים כמוני, שהרקע שלהם במתמטיקה מוגבל, יכולים להתחבר אליהם. אני אומר זאת על בסיס שתי שיחות טלפוניות שהיו לי עמו במהלך השנים האחרונות, לצורך ראיונות עיתונאיים.
אבל לפני שאנחנו מכריזים על הרוחניות שלו כרוחניות החדשה למאה ה-21, אני חושב שצריך לבצע כמה הבחנות חשובות ולשאול שאלות נוקבות.
אחד הדברים שאמר הגדול מכולם, אלברט איינשטיין, על תפקידם המשותף של המדע והדת הוא לעורר באדם את תחושת ההשתאות מול יפי הבריאה. ואכן, ההשתאות של קאופמן מול היצירתיות הבלתי נתפשת של היקום, שאת גודלו ואת נפלאותיו אנחנו מכירים היום באופן עמוק יותר מאשר אי-פעם, היא "דתית" או "רוחנית" מיסודה ודומה לזו שאנו מוצאים בתנ"ך (למשל בתהילים ובפרקי החכמה באיוב), בברית החדשה (למשל, במשל פרחי השדה של ישו) ובקוראן (למשל, בהשתאות על נפלאותיה של הדבורה). היא מצויה בסיפורי הבריאה של כל תרבות ותרבות.
אך עדיין יש הבדל בין התפישה המדעית לזו הדתית.
מדענים רבים טוענים, שהעולם נוצר בתהליך אקראי ושהאבולוציה היא תהליך אקראי. רבים מהם מוכנים לראות כיוון בתהליך האבולוציה הקוסמית והביולוגית – למשל, עלייה בסיבוכיות (או במורכבות), עלייה בסדר, וכו'. אך גם אז, הטענה היא שהדברים התרחשו באקראי. דתות, לעומת זאת, נוטות לייחס לבריאה לא רק כיוון אלא כוונה. אלוהים, אומר נחמן מברסלב, רצה שתתגלה מלכותו, אך אין מלכות ללא נתינים; לכן, הוצרך לברוא את העולמות. וכך גם באסלאם, שבו מספרת חדית' (מסורת) שאללה אמר לדוד המלך: "הייתי אוצר גנוז; רציתי להתגלות. לכן בראתי את העולמות." וגם התיאולוג הנוצרי אוגוסטינוס כתב שרצונו של אלוהים הוא הכוח היחידי שגרם לעולם להיווצר.
במילים אחרות: בעוד שהמדענים מוכנים לקבל להביע השתאות, פליאה והערצה כלפי יופייה, גודלה ונפלאותיה של הבריאה, ואף לדבר על כיווניות בתהליך האבולוציה, הם אינם מקבלים את קיומה של כוונה. נדמה לי שגם סטוארט קאופמן נכנס לקטגוריה הזו.
מה המשמעות של ההבדל הזה, מעבר לדקויות פילוסופיות?
אם אני מקבל את עובדת קיומו של כיוון (וכל מי שמביט על התהליכים שהתרחשו ביקום במהלך 14 מיליארד השנים האחרונות, יתקשה שלא לקבל קיומו של כיוון בתהליך האבולוציה) אני עדיין יכול להיות צופה מן הצד. אני עשוי להתפעם, אני עשוי להעריץ, אני אפילו עשוי לזכות בהתעלות רוחנית כתוצאה מהגות מעמיקה ביופיו של היקום, בגודלו הבלתי נתפס ובמורכבותו ("סיבוכיותו", אם לשמור על המושגים שמתרגם המאמר המקורי השתמש בו). מדענים בעלי חזון יאמרו גם, שהעובדה שאנחנו, בני האדם, מסוגלים להביט אחורנית ולהבין (או להתחיל להבין) את התהליך כולו משמעה, מבחינה פילוסופית, שאנחנו, בני האדם, הם הדרך שבאמצעותה היקום יכול לדעת את עצמו. אך זה עדיין יכול היה לקרות באופן אקראי, ואני עדיין יכול להיות בגדר צופה שאינו, בהכרח, מעורב. חיי שלי אינם נתפשים אצלי, בהכרח, כחלק בלתי נפרד מהתהליך הזה.
אבל מרגע שאני מקבל את קיומה של כוונה – שכל מה שהתרחש עד כה הוא ביטוי לכוונה מקורית של האחדות הקמאית של התודעה, ה"מחליטה" – כמאמר כתבי האופנישאד העתיקים של הודו – "אני אחד, הבה אהפוך לרבים", הרי שאני חלק מתהליך מודע. קיומה של כוונה פירושה קיומה של תודעה, של ישות מודעת שמתכוונת. ואז העובדה שאני מודע לכל התהליך אינה "רק" היבט נפלא ומעורר השתאות של האבולוציה ("המסתורין הגדול ביותר לגבי היקום הוא שניתן להבינו" – אלברט איינשטיין) שהתרחש באופן אקראי, אלא שהתודעה הראשונית הזו יצרה את העולם בצלמה ובדמותה. מה זאת אומרת בצלמה ובדמותה? בדמות התודעה.
במילים אחרות: אם אנחנו מביטים על התפתחות היקום הפיזיקאלי מהזווית הזו, הרי שהעובדה שהאבולוציה של צורות החיים השונות צעדה בכיוון של תודעה הולכת וגדלה אינה מקרית כלל וכלל. אנחנו חלק מתהליך עצום שהחל לפני 14 מיליארד שנה ושאנחנו חוד החנית שלו. קפיצת הדרך העצומה שהתרחשה מבחינה זו, כשאנחנו, ה"הומו סאפיינס", נוצרנו לראשונה, מבטאת את השלב הראשון שבו התהליך לא רק מודע לעצמו, אלא גם אחראי לעצמו. על שכמנו מוטלת עכשיו האחריות לקחת את התהליך הזה קדימה, כי הבחירות המודעות שלנו, ולא גחמותיו של אלוהים, הן שקובעות את עתיד החיים על פני כדור הארץ. אנחנו כאן, על פני כדור הארץ, לא כדי ליהנות, לא כדי לרכוש עוד ועוד, ואפילו לא כדי להעריץ את יפי הבריאה, אלא כדי למלא את האחריות שלנו כלפי האבולוציה של התודעה כחלק מהתהליך שמניע אותנו.
יש לכך השלכות עצומות על האופן שבו אנחנו מבינים את חיינו ואת מה שאנחנו מנסים לעשות כאן, על פני כדור הארץ. אני אישית מאמין, ששינוי רוחני של ממש, שינוי מן היסוד, יכול להתרחש רק אם, כתוצאה מחוויה רוחנית ומקבלת קיומה של כוונה, נקבל אחריות על התהליך הזה, שאנחנו נמצאים בחודו. אני מודע לכך, שזה משפט שעשוי להיראות דחוס, או אולי אפילו סתמי, למי שהדברים חדשים לו, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
תגובות
6 תגובות לפוסט “על כיוון כוונה באבולוציה”
-
-
בלוגים מעניינים
- אנדרו כהן - הבלוג של המורה הרוחני שלי.
- ג'ף קאררה - מי שרוצה טעימה של הטורנאדו של הארה אבולוציונית בפעולה מוזמן לעקוב אחר הבלוג של ג'ף
- וואן דר גראף אחותך - בלוג של פולניה אסלית ומכשפה אמיתית, שעוזר לי לקיים מצוות "דע מניין באת."
- טום הקוסמי - כמה צעיר ככה מבריק.
- יאיר זילברמן - ביטוי רענן, רהוט ומקורי של תורתו של אנדרו.
- יעל טריידל - הבלוג של מנהלת מרכז EnlightenNext בישראל
- כריס פאריש - הוא לא כותב הרבה, אך כל מילה בסלע
- עידו הרטוגזון - אם רציתם לשים יד על הדופק של חזית הטכנומיסטיקה, הגעתם למקום הנכון
- רות גולן - פסיכולוגית, משוררת ומורה להארה האבולוציונית
- תומר פרסיקו - כתיבה שעושה טוב ללב, לאינטלקט ולנשמה
בהחלט מסכימה עם רוח הדברים שנאמרו,
אנו כאן כי הסכמנו לקחת חלק ביצירת שינוי על פני כדור הארץ ולהביא לעיצוב מודל אבולוציוני אנושי חדש.
הבריאה מורכבת ויש להבינה ע"י מחקר ומאבק אישי לפעול נגד הזרם המוכר והידוע ותוך אחריות אישית של כל אחד להתפתחות אישית אמיתית ועלייה בדרגה הרוחנית של האדם אשר מביא להבנות חדשות ורחבות יותר על הבריאה ועל היותנו כאן.
תודה, מ'. אני במיוחד מזדהה עם הקשר שאת עושה בין התפתחות כדור הארץ לבין ההתפתחות האישית שלנו.
"נפלא , מסתורין , מעורר השתאות" :
מילותיה של האשליה .
צדיק באמונתו יחיה…
ההנחה שזו אשליה היא מטפיזית בדיוק כמו ההנחה שהחוויה היא אמיתית. אנחנו פשוט יוצאים מאקסיומות אחרות.
34. הוא הגדיר משהו שלא קשור לאלוהים בשום צורה וקרה לו "אלוהים"
זה מטופש.
אני יכול לקרוא עכשיו למקלדת שאני מקליד עליה "אלוהים" ואז להגיד, "הנה, יש אלוהים, והוא לא סותר את הפיסיקה". אין שום קשר בין ה"אלוהים" הזה שהרגע הגדרתי לשום דבר שאי-פעם נקרא "אלוהים". כך גם אין שום קשר בין הדבר שהוא הגדיר לבין "אלוהים".
אי-אפשר סתם ככה לקחת מילה מוכרת ושימושית ולהשתמש בה בשביל לתאר משהו שונה לגמרי שלא קשור בשום צורה למושג המקורי. לא רק שזה מבלבל את מי שמקשיב לך, זה גם מביא לכותרות מוזרות ולא קשורות לכתבות בעיתונים בצד השני של העולם….
נו באמת (15.10.08)
זה תלוי. יש אנשים, שמאמינים שאלוהים יושב על כסא רם ונשא, שרפים עפים ממעל לו, שש כנפיים לאחד. לאחרים זה נראה מטופש וחסר מובן, אולי אפילו פרימיטיבי.
אני חושב, שסטוארט קאופמן מנסה, בדרכו, למצוא דברים שהם "מעבר" בעולם מטריאליסטי, שהוא העולם היחידי שהוא מכיר ומוכן להודות בקיומו. עצם הניסיון, עצם השאיפה למצוא משהו שמעבר לתופעות, כשלעצמו ראוי להערכה, לדעתי. מה גם שהוא מקשר בין אלוהים ליצירתיות האולטימטיבית ביקום, שהיא משהו שאני מסכים עימו, בעקרון.
אני גם מסכים איתך, שזה בכל זאת נסיון להגדיר את אלוהים כחלק מעולם התופעות, ולמי שאינו מטריאליסט, זהו ניסיון לא ממש מספק.