רופרט שלדרייק נגד ריצ'רד דוקינס
מדען האבולוציה ריצ'רד דוקינס, מחבר "הגֶן האנוכי." מרגיז המון אנשים בעולם — מדענים, אנשי רוח ואנשי דת. הוא אמנם מדען רציני ונחשב, אך הוא אתיאיסט אגרסיבי ביותר, שרואה בפונדמטליזם הדתי — הנלחם בתורת האבולוציה בדרכים דוגמטיות — סכנה לחברה המודרנית. הוא אולי צודק, אלא שהדרכים שבהן הוא מנסה להילחם בתופעה אינן שונות מהתופעה שבה הוא מנסה להילחם. בעיני הוא דומה לאדם שנלחם ברוצחים על-ידי שהוא הולך והורג, ללא משפט, כל מי שהוא חושד בו שהוא רוצח.
אמנם לא קראתי את ספרו האחרון, The God Delusion, אך אני יודע שהרבה מדענים כעסו על הספר וטענו, שהוא קובע בו שעל-פי המדע, אלוהים אינו קיים. בכך הוא חוטא, כמו ה"מדענים" הפונדמנטליסטים, המאמינים שבאמצעות המדע ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים. המדע אינו יכול להוכיח או להפריך את קיומו של אלוהים. זו אינה סוגיה מדעית.
בקצה השני של הספקטרום מריצ'רד דוקינס נמצא רופרט שלדרייק. גם שלדרייק הוא מדען נחשב, שלמד באוניברסיטת קיימברידג', אך הוא משתמש בשיטה המדעית כדי לבדוק — רחמנא ליצלן — דברים "נוראים" כמו טלפתיה, לא רק בין בני אדם אלא גם בין אנשים לבין חיות.
שלדרייק הוא קוץ בישבנם של מדענים מטריאליסטים, כי הם אינם יכולים לפסול אותו על הסף — הוא, אחרי הכול, אדם מבריק ומדען מעולה. אך לא איש כדוקינס שייעצר על-ידי יכולתו המדעית של שלדרייק. לדוקינס, בדיוק כמו לפונדמנטליסטים המתנגדים לאבולוציה, יש אג'נדה, וכל האמצעים כשרים.
היום שלח רופרט שלדרייק לרשימת התפוצה שלו הודעה קצרה. עותק מההודעה פורסם גם ב-Network Review, שהוא כתב העת של הארגון The Scientific and Medical Network.
הנה תרגום ההודעה:
ריצ'ארד דוקינס בא לביקור
מאת רופרט שלדרייק
ריצ'ארד דוקינס הוא אדם עם שליחות – למחוק מעל פני האדמה את הדתות ואת האמונות הטפלות ולהשכין במקומן מדע והגיון. ערוץ 4 של ה-BBC משמש לו במה לעתים קרובות. באוגוסט 2007 שודר דיון/ויכוח שלו בשני חלקים, בשם "אויבי ההיגיון," שהיווה המשך להתקפה החריפה שלו על דתות, "שורש כל הרע?," ששודרה ב-2006.
זמן קצר לפני ששודרה התוכנית "אויבי ההיגיון," פנתה אלי חברת ההפקות, IWC Media, ואמרה לי שריצ'רד דוקינס רוצה לבקר אצלי כדי לדון במחקרים שלי על יכולות לא מוסברות של אנשים ושל חיות. היססתי להשתתף, אך נציגת החברה הבטיחה לי ש"ערוץ 4 עומד על כך שהתוכנית הדוקומנטרית הזו תהיה הרבה יותר מאוזנת מאשר התוכנית הקודמת, 'שורש כל הרע.'" היא הוסיפה ואמרה, "אנחנו מאוד מעוניינים שזה יתפתח לכדי דיון בין שני מדענים, על אופיה של החקירה המדעית." הסכמתי, אם כך, וקבענו תאריך.
בכל זאת, לא ידעתי למה לצפות. האם ריצ'רד דוקינס יהיה דוגמטי, מוקף בפיירוול מנטאלי שיחסום כל ראייה שתנגוד את אמונתו? או האם הוא יהיה פתוח ויהיה כיף לדבר איתו?
הבמאי ביקש מאיתנו לעמוד זה מול זה; צולמנו בעזרת מצלמה ניידת. ריצ'רד התחיל באמרו, שהוא חושב שאנחנו מסכימים על דברים רבים, "אך מה שמדאיג אותי לגביך הוא שאתה מוכן להאמין כמעט בכל דבר. מדע צריך להיות מבוסס על מספר אמונות קטן ככל האפשר."
הסכמתי אתו שיש לנו הרבה מן המשותף, "אך מה שמדאיג אותי לגביך הוא שאתה נשמע דוגמטי, וזה נותן לאנשים רושם רע לגבי המדע."
הוא אמר שבהלך-רוח רומנטי, גם הוא היה רוצה להאמין בטלפתיה, אך אין כל ראיות התומכות בכך. הוא פסל מראש כל מחקר בנושא. הוא השווה בין אי-קבלתה של הטלפתיה על-ידי מדענים כמותו לבין תגליתה של השיטה שבאמצעותה נעזרים עטלפים בהד כדי לגלות את מקומו של טרפם, תגלית שאומצה במהירות על-ידי הקהילה המדעית בשנות הארבעים [בכך, מן הסתם, רצה להראות שהקהילה המדעית כן מוכנה לאמץ אמצעים לא שגרתיים לאיסוף מידע, אם יש ראיות לתמוך בהם – י.מ.]. מאוחר יותר גיליתי, שלאזארו ספאלאנצאני הראה כבר בשנת 1793 שעטלפים נסמכים על חוש השמיעה כדי לנווט את דרכם, אך המתנגדים הסקפטיים שלו פסלו את הניסויים שלו בטענה שהם פגומים ובכך דחו את התקדמותו של המחקר המדעי בתחום זה ביותר ממאה שנה. בכל אופן, ריצ'רד מכיר בכך שטלפתיה מציבה אתגר רדיקאלי בהרבה מזה שמציבה שיטת המיקום באמצעות הד. הוא אמר, שאם יתברר שזו תופעה אמיתית, זה "יהפוך את חוקי הפיזיקה על פיהם," והוסיף: "טענות בלתי-רגילות דורשות ראיות בלתי-רגילות."
"תלוי למה אתה מתכוון במונח בלתי רגיל," עניתי. "רוב האנשים יאמרו לך שהם חוו טלפתיה, במיוחד בכל מה שקשור בשיחות טלפון. במובן זה, טלפתיה היא משהו רגיל. הטענה שרוב האנשים טועים או מרמים את עצמם לגבי החוויה שלהם עצמם היא בלתי רגילה. היכן הראיות הבלתי-רגילות שלך לגבי הטענה הזו?"
הוא לא סיפק כל ראיות, פרט לטענה הכללית לגבי יכולת הטעות של השיפוט האנושי. הוא הניח שרוב האנשים רוצים להאמין בכל מה שהוא "פאראנורמאלי" בגלל תקוות שוא.
הסכמנו, שמחקרים מבוקרים הכרחיים כאן. אמרתי לו שזו הסיבה שאני מבצע מחקרים כאלה, ובכללם ניסויים שנועדו לקבוע אם אנשים יכולים באמת לדעת מי מתקשר אליהם בטלפון גם אם האדם שמתקשר נבחר באופן אקראי. התוצאות היו הרבה מעבר להתרחשות מקרית.
בשבוע שקדם לצילומים שלחתי לריצ'רד עותקים של כמה מהמאמרים המדעיים שלי, שפורסמו בכתבי-עת רציניים שמפרסמים רק מחקרים שמבוקרים על-ידי עמיתים [מדענים מן השורה הראשונה העוסקים בתחומי מחקר דומים].
ריצ'רד נראה מוטרד ואמר, "אני לא רוצה לדון בראיות." "למה לא?" שאלתי. "אין זמן לזה. זה מסובך מדי. וזה לא נושא התוכנית הזו." בנקודה זו פסקו הצילומים.
הבמאי, ראסל ברנס, אישר שגם הוא לא מעוניין בראיות. הסרט שהוא הכין היה עוד סרט על הווכחנות של דוקינס.
אמרתי לראסל, "אם אתה מתייחס לטלפתיה כאל אמונה לא רציונאלית, הרי שראיות לגבי קיומה או אי-קיומה של התופעה הכרחיות לצורך הדיון הזה. אם טלפתיה מתרחשת, הרי שאין זה בלתי-רציונאלי להאמין בה. חשבתי שעל זה היינו אמורים לדבר. הבהרתי מההתחלה שאני לא מעוניין להשתתף בעוד תרגול מזלזל ברמה נמוכה."
ריצ'רד אמר, "זה לא תרגול מזלזל ברמה נמוכה. זה תרגול מזלזל ברמה גבוהה."
אם כך, אמרתי, חלה כאן אי-הבנה חמורה, כי גרמו לי לחשוב שזה הולך להיות דיון מדעי מאוזן על ראיות. ראסל בארנס ביקש שאראה לו את הדוא"ל שקיבלתי מהסייעת שלו ופניו הביאו פחד ברור למקרא הדברים. הוא אמר לי שההבטחות שהיא סיפקה לי היו שגויות. הצוות ארז את חפציו ועזב.
ריצ'רד דוקינס מכריז, מזה שנים, על כך שהוא משוכנע ש"הפאראנורמאלי הוא שטויות. אלה שמנסים למקור לנו אותו הם שרלטנים." התוכנית "אויבי ההיגיון" נועדה להפיץ את האמונה הזו. אך האם מסע הצלב הזה, שמנוהל על-ידי פרופסור להסברת המדע באוניברסיטת אוקספורד, אכן עוזר לקדם "את ההבנה הציבורית של המדע"? האם המדע אמור להיות אמצעי להפצת דעות קדומות, מעין שיטת אמונה פונדמנטליסטית? או האם הוא שיטת חקירה אל הלא-נודע?
רופרט שלדרייק
* * *
ואם כבר בשלדרייק עסקינן, אז תוכלו לקרוא על שיחה שהתחוללה בינו לבין אנדרו כהן, במרכז EnlightenNext בלונדון, וגם לצפות בקטע מתוך השיחה, באחד מהפוסטים האחרונים בבלוג של אנדרו כהן.
תגובות
6 תגובות לפוסט “רופרט שלדרייק נגד ריצ'רד דוקינס”
-
-
בלוגים מעניינים
- אנדרו כהן - הבלוג של המורה הרוחני שלי.
- ג'ף קאררה - מי שרוצה טעימה של הטורנאדו של הארה אבולוציונית בפעולה מוזמן לעקוב אחר הבלוג של ג'ף
- וואן דר גראף אחותך - בלוג של פולניה אסלית ומכשפה אמיתית, שעוזר לי לקיים מצוות "דע מניין באת."
- טום הקוסמי - כמה צעיר ככה מבריק.
- יאיר זילברמן - ביטוי רענן, רהוט ומקורי של תורתו של אנדרו.
- יעל טריידל - הבלוג של מנהלת מרכז EnlightenNext בישראל
- כריס פאריש - הוא לא כותב הרבה, אך כל מילה בסלע
- עידו הרטוגזון - אם רציתם לשים יד על הדופק של חזית הטכנומיסטיקה, הגעתם למקום הנכון
- רות גולן - פסיכולוגית, משוררת ומורה להארה האבולוציונית
- תומר פרסיקו - כתיבה שעושה טוב ללב, לאינטלקט ולנשמה
[גילוי נאות: אתאיסט]
לא קראתי את מחקריו של שלדרייק, אולם אם ביכולתו להסביר תופעות פארא-פסיכולוגיות בצורה אמיתית, אכן יש על מה לדבר. מצד שני, לפחות על פניו, ה'מחקר המדעי' של שלדרייק בחן בני אדם רגילים והוכיח בסדרה הראשונה של ניסויים "טלפוניים" על טלפתיה כי מקבל את השיחה יכול לזהות את יוזם השיחה מבין ארבעה מתקשרים פוטנציאליים בסבירות של יותר מ25%. אולם, הניסוי נערך על *5* נסיינים ונערך לאורך 30 סיבובים, לא בדיוק מובהקות סטטיסטית (כששניים מבין הנסיינים עמדו על 25%, אחת על 17% (שאירוני בדיוק כמו 48%) והשאר עם אחוזים גבוהים.
פרט לכך שהניסוי הוטל בספק בשיטותיו (בצורה דומה לשל גלר), גם אם יוכיח קשר כלשהוא טלפתי שקיים אצל כל בני האדם, הוא יצטרך לעשות הרבה יותר מכך - כדי שהקשר יהיה *מדעי* הוא חייב להיות בר-הפרכה, כלומר לא רק להוכיח שיש קשר כזה, אלא להסביר כיצד ניתן להוכיח שאין קשר.
תודה, יהונתן.
קטונתי מלהביע דעה בענייני סטטיסטיקה. וגם אין לי את הכלים, או את היומרה, לנתח את נכונותם או אי-נכונותם של מחקריו של שלדרייק. אבל אם מה שהוא כותב על סירובו של דוקינס ושל הבמאי לבדוק את הראייות שלו, אז זה מזכיר את תשובתה של האינקוויזיציה להצעתו של גלילאו להביט בטלסקופ שלו ולהיווכח בעצמם: "לא נביט בטלסקופ שלך, כי הוא מכושף."
אני גם מעריך את שלדרייק על כך שהוא מנסה, לפחות, למצוא דרכים לפרוץ קיבוע מחשבתי מטריאליסטי אצל מדענים. כפי שכבר כתבתי בפוסטים קודמים (ראה, למשל, "חלום חלמתי: על התודעה האנושית ככדור בדולח", מה-20 בדצמבר), האינטואיציה האישית שלי היא שהתייחסות אל תודעה כאל תוצר-לוואי אקראי של פעילות החומר היא שגוייה מיסודה. אני מאמין שהדורות הבאים ידברו על הפרדיגמה הזו בחיוך סלחני כשם שאנחנו מדברים בסלחנות משועשעת על רעיונות מדעיים שונים מהמאה ה-17 או ה-18.
אז שלדרייק, לדעתי, מנסה לפרוץ דרך ובתוך כך מושך אליו אש וגופרית, כמו כל פורץ דרך. אני מודע לכך שלא כל מי שטוען טענות מוזרות וחריגות הוא בהכרח חלוץ העובר לפני המחנה — לפעמים הוא סתם מטורף — אך כיוון שבניגוד לך, אינני אתיאיסט, אני מעדיף להמר על הסוס הזה.
והנה שני לינקים להנאתך:
א) קליפ של שיחה בין שלדרייק לכמה מגדולי המדענים של זמננו — http://blip.tv/file/374757
ב) מאמר מתוך המגזין "מהי הארה?", על אינטליגנציה קולקטיבית, המתייחס גם למחקרים של שלדרייק. http://www.wie.org/j25/collective.asp
אשמח לשמוע את דעתך!
אוקי,
אני לא סותר את הטענה שיכולה להיות טלפתיה, אני טוען שעד שלא יוכח אחרת (וגלילאו הוכיח אחרת) אין אפשרות למדוד אותה.
שים לב: לא 48% מהחפצים נופלים אל הקרקע, אלא 100% מהחפצים. מדוע הם נופלים? גרביטציה.
רגע? 100% מהחפצים? מה עם ציפורים? אה! כאן מגיעה התשובה המוחצת, הציפורים מפעילות כח נגדי כדי לשמור על מעופן, אותו מעוף הוא בדיוק הכח השקול לגרביטציה, הוא ניתן להסברה והוא ניתן להוכחה.
לכן, בניגוד לתיאוריה של שלדרייק, שלא רק שלא ניתנת להפרכה אלא גם לא ניתנת להסברה (נניח, לדוגמא, ששלדרייק היה מוכיח מתאם של 100% אולם הסיבה לכך היא גלים חשמליים ולא טלפתיה, האם עדיין המחקר שלו היה רלוונטי? ומה עם שיחה מזוהה?)
המחקר של שלדרייק, במקרה הטוב ביותר, הוא אנקדוטה כיוון שהוא לא מוכיח שהטלפתיה הכרחית כדי להגיע לתוצאות האלו.
לומר שטלפתיה היא "אמיתית" רק אם היא מתרחשת 100% מהזמן לא נראה לי נכון (אני מקווה שאני אכן מבין נכון את כוונתך). במכשירי הרדיו הישנים והטובים, כשהיית מנסה לתפוש תחנה רחוקה, לפעמים היית מצליח ולפעמים לא. אולי זו יכולת שאפשר לפתח? אולי ה"משדרים" וה"מקלטים" מנוונים כרגע, כי אלה יכולות שהפסקנו להשתמש בהן, או שעדיין לא התחלנו? אם היא מתרחשת פעמים רבות יותר מאשר סתם מקריות, זה כבר אומר דרשני.
כאמור, נראה לי שהפרדיגמה הנוכחית של המדע אינה מתאימה לבדוק תופעות הקשורות בתודעה, כי המדע נוהג להתייחס לתודעה כתוצר לוואי של פעילות החומר. אנחנו יודעים כל כך מעט על התודעה ועל אופן פעילותה, שזה פתטי. אולי צריך להשאיר זאת כך, ולא להתיימר לדעת. אולי הידיעה שאיננו יודעים כרגע היא הצעד החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות, כי הוא משאיר פתח לחקירה אחרת בעתיד.
התכוונת שטלפתיה היא אמיתית אם אפשר לתאר אותה, אפשר למדוד אותה ואפשר להגיע אליה. גלי רדיו, לדוגמא, נחלשים ביחס ריבועי למרחק בו הם משדרים. אם תוכיח משהו דומה על טלפתיה, יהיה על מה לדבר.
"כאמור, נראה לי שהפרדיגמה הנוכחית של המדע אינה מתאימה לבדוק תופעות הקשורות בתודעה" - ההפך, קוגניציה היא מדע מדויק ונכון, פארא-פסיכולוגיה לא ממש.
לאנלוגיות יש, כמובן, מגבלות.
הנה ציטוט מתוך פוסט קודם שמבהיר את כוונתי:
איינשטיין אמר, ש"הדבר הבלתי מובן ביותר ביקום הוא שניתן להבין אותו": יכולתנו לפענח את סודות היקום שאנחנו חלק ממנו היא אכן מסתורין. אך למרות העובדה שאנחנו יודעים כל כך הרבה יותר אודות היקום הפיזיקאלי מאשר הדורות שקדמו לנו ולמרות שהקצב שבו אנחנו רוכשים ידע הולך וגובר, עדיין לא הצלחנו למצוא פרספקטיבה אמינה ומוסכמת על מהות התודעה. כמובן שרבים מנסים להסביר תודעה בעזרת אידיאולוגיה או אמונה זו או אחרת, בין אם זו מדעית, דתית, או "רוחניקית," ואין בכך כל רע; אך לא מעט מים יזרמו בירדן עד שההסברים שלנו לתופעות האלה יהיו ברמת האמינות של חוקי התנועה של ניוטון, למשל, או של תורת היחסות של איינשטיין ויהפכו, כמותם, לחלק מהסטאטוס קוו.
חוסר היכולת להסביר תודעה באופן משביע רצון בולט במיוחד בחוגי המדע המודרני, הנוהג להתייחס אל התודעה כאל תוצר לוואי של פעילות החומר. הפילוסוף דייויס צ'אלמרס טבע את המונח "הבעיה הקשה של תודעה," שניתן לנסח אותה כך: איך זה, שדבר כל-כך לא-מודע כמו חומר, הוא בעל תכונה כל-כך לא חומרית כמו תודעה?" אבל עצם אופן הצגת השאלה עלול להיות מקור הבעיה. ייתכן, שהנחות הייסוד שלנו, שחומר הוא ראשוני ותודעה היא משנית, אינן נכונות. ייתכן, שבנקודת ההתפתחות הנוכחית של המין האנושי, שבה רובנו ככולנו מתייחסים לחומר כאל ראשוני ואל תודעה כאל תוצר לוואי שלה, אין לנו את היכולת לפענח את טבעה של התודעה ברמה הקולקטיבית, למרות שמיסטיקנים שונים במהלך ההיסטוריה דיווחו על חוויות ישירות של התודעה והסיקו מהן מסקנות שונות, שהן עקביות ביותר וחוזרות על עצמן לאורך ההיסטוריה ובכל רחבי העולם.
ביוון העתיקה האמינו, שהארץ, השמש, הירח וכוכבי הלכת נתונים בתוך כיפה שחורה ושהכוכבים בשמיים הם חורים בכיפה שדרכם חודר האור של העולמות הגבוהים. האמונה הזו נראית לנו היום מגוחכת ופרימיטיבית. גם כתביהם של רופאי הימים ההם או של ימי הביניים, על פעילות האברים השונים ותפקידיהם, נראים לנו מגוחכים. אני מאמין, שהדורות הבאים יביטו במידה מסוימת של השתאות על התקופה הנוכחית בהיסטוריה של האנושות, שבה לא זו בלבד שאיננו יודעים איך לחקור תודעה, אנו טוענים אפילו שאין צורך לעשות זאת, כי היא תוצר לוואי אקראי של חומר. אני מאמין, שכשם שתחילת המאה הקודמת הייתה עידן קפיצות הדרך הגדולות בפיזיקה; כשם שבהמשך חלו התפתחויות מרעישות בתחום הכימיה; וכשם שבסוף המאה, כמו גם בימינו אלה, מבצע מדע הביולוגיה קפיצות דרך כבירות, כך יגיע בקרוב תורו של מדע התודעה. לדעתי, זו החזית הבאה של החקירה האנושית.
כמאמר ג'והן לנון: תוכלו לומר שאני בסך הכול איש חלומות, אבל אינני החולם היחידי.