דיפאק צ'ופרה, הביטלס, המהרישי ועבדכם הנאמן
מה משותף לדיפאק צ'ופרה, לביטלס ולי (פרט להיות כולנו מיליונרים וידוענים שהשפיעו על המוני אנשים, כמובן)? כולנו היינו בעבר ממקורביו של מהרישי מהש יוגי, מייסד המדיטציה הטרנסנדנטלית. היום, ה-12 בינואר, חוגג הגורו ההודי הקשיש, המתגורר בהולנד, את יום הולדתו ה-91. לרגל המאורע, הרשו לי לחלוק עמכם סיפור פיקנטי וחביב שלדיפאק, לביטלס, למהרישי ואפילו לי יש בו חלק.
הוותיקים שבינינו לא שכחו, מן הסתם, שהרומן המאוד-מאוד מתוקשר של המהרישי עם ארבעת המופלאים – אשר באותם ימים נקראו אצלנו "החיפושיות" – ארך זמן קצר בלבד והסתיים באופן שמזכיר יותר אופרת סבון מאשר הפי-אנד הוליוודי: אחרי כחודשיים של שהות באשראם של המהרישי בעיירה רישיקש שבצפון הודו – תקופה שהייתה, לכל הדעות (גם לדעתם של הביטלס) היצירתית ביותר בחייהם – קמו הליברפולים יום אחד ועזבו בקול תרועה רמה עם פמלייתם (למען הדיוק, רק ג'והן וג'ורג' לקחו חלק בעזיבה הדרמטית; פאול ורינגו שהו באנגליה באותם ימים לחופשת מולדת קצרה). ג'והן לנון הסביר לעיתונאים שהקיפו אותם שהם התאכזבו מהגורו, לאחר שהתברר להם, כביכול, שהוא ניהל, או ניסה לנהל, יחסי מין עם אחת מתלמידותיו. להמשך קריאה
מלחמת ג'יהאד אמיתית
ד"ר אליזבת דבולד, שהיא ידידה קרובה ואחות למסע הרוחני, כתבה לפני כחמש שנים את אחד המאמרים הטובים ביותר שקראתי על טבעו של המסע הרוחני. המאמר הופיע בנספח מיוחד של המגזין
"?What Is Enlightenment" שנשלח רק למנויים (אליזבת היא אחת מהעורכות של כתב-העת הזה).
עם שיבתו מקרב בדר,אמר נביאנו מוחמד, עליו השלום, "שבנו מהג'יהאד [מלחמה קדושה] הקטן אל הג'יהאד הגדול." הם שאלו, "הו נביא האלוהים, מהו הג'יהאד הגדול?" הוא ענה, "המאבק נגד הנפס [אגו]."
– מתוך החדית*
כשהראשון מבין שני מגדלי התאומים התמוטט וקרס אל תוך עצמו כמו צעצוע חלול, צפיתי, כמו מיליונים אחרים, בחוסר-אמון ובאימה איך הג'יהאד מתפוצץ על אדמת אמריקה. הגי'האד (מלחמת הקודש), שנולד עם האסלאם בתקופה שבה האימפריה הרומאית הפכה ל"קדושה" על ידי אימוץ הנצרות, זינק בלהבות אל המאה העשרים ואחת. כיסוי טלוויזיוני של מטוסי סילון המציתים מונוליטים מודרניים החליף תמונות עתיקות של חרבות מתנגשות במדבר. במאמץ להבין את מה שראיתי, שאלתי את אותה שאלה ששאלו כה רבים מאתנו – איך יכולים בני אדם לעשות דבר כזה? – וגיליתי את האמת הקשה שבעצם, אני יודעת היטב איך דברים כאלה מתרחשים. להמשך קריאה
על הארה כתהליך מתמשך
תורות ההארה "הקלאסיות" מדברות על כך שההארה היא ההתחוורות שרק האחד קיים; אין אחר. ואם אין אחר, הרי שאני הוא האחד הזה… ואם זה הדבר האמיתי – אם ההארה היא אמיתית ו"ברת קיימא" – פירושה, על-פי תורות אלה, סוף ההזדהות עם הישות הנפרדת המוגבלת בגוף שיש לה תאריך לידה ומוות; פירושה לידתה של הזדהות עם התחום הטרנסנדנטלי של החיים, האחדות שמעבר לכל ריבוי ופיצול, מעבר לכל התגלות ושינוי. זוהי תשתית ההוויה, שמעבר לזמן ולמרחב, שלא נולדה ולא תמות. אצל אנשים כמו רמאנה מהרשי ואחרים שכמותו, ההזדהות עם תשתית ההוויה היא עמוקה ושלמה עד כדי כך שניתן לומר שהזדהותם עם אישיותם "הקודמת," טרום-ההארה, מתה. ואמנם, כששאלו את המורה ההודי ניסרגדטה מהראג' (בתמונה) אם אינו פוחד מן המוות, הוא ענה – "אני כבר מת." (חבר קרוב שלי מפרש, שזאת הכוונה במותו של משה על הר נבו, על סף ארץ הקודש: כי הישות האינדיבידואלית הנפרדת, גם אם היא מפותחת כמו זו של משה, חייבת למות לפני הכניסה אל "ארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש" — שהיא ההארה ובה אין מקום לכל אינדיבידואליות.)
אנדרו כהן ותורת ההארה האבולוציונית
אנדרו כהן (52), המורה הרוחני שלי, סיפר באחת מהרצאותיו כי כשהיה עדיין פעוט, אמרה לו האומנת הגרמנייה שעבדה בבית הוריו, כי אלוהים גר בקומה העליונה בבית שמולם. זה היה המידע היחידי שקיבל לגבי אלוהים בילדותו, שכן הוריו היו אתיאיסטים מושבעים, שעבורם "אלוהים" היה מושג שאבד עליו הכלח. לכן כאשר התברר לו, שנים אחר כך, שבאותה דירת גג מתגוררים אנשים בשר ודם, נראה היה כאילו הרומן שלו עם אלוהים נגמר בטרם החל. להמשך קריאה

