הצפייה בטבע וההתפעמות הדתית
בילדותי שאפתי להיות מדען. לא בגלל שהמבחנות והנוסחאות משכו אותי כל כך, אלא משום שהצפייה בתופעות טבע הפעימה אותי, אפשר לומר, שהחוויות הרוחניות הראשונות שלי היו קשורות בהתפעמות הזו — ומן הסתם אכתוב על כך באחד הפוסטים הבאים.
לימים, כשכיוון חיי השתנה והתחלתי ללמוד את דתות העולם, מצאתי לא פעם שהכתבים השונים מעודדים את קוראיהם להביט בבריאה, ולהסיק ממנה על נפלאותו של הבורא. כמאמר דוד המלך, בתהילים ח':
כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ–
יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ.
וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.
תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו.
צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם; וְגַם, בַּהֲמוֹת שָׂדָי.
צִפּוֹר שָׁמַיִם, וּדְגֵי הַיָּם; עֹבֵר, אָרְחוֹת יַמִּים.
יְהוָה אֲדֹנֵינוּ: מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ.
(תהילים ח', ד' - י')
חופש הדיבור והכנסייה הקתולית: מגלילאו עד בנדיקטוס ה-16
הניו-יורק טיימס הודיע היום שהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 ביטל את הנאום שעמד לשאת באוניברסיטת סאפיינצה ברומא, וזאת בתגובה למחאות קולניות מצד פרופסורים וסטודנטים. האוניברסיטה, שהוקמה במאה ה-14 על-ידי האפיפיור של אותם ימים, סימנה את האפיפיור הנוכחי כבלתי-ידידותי למדע מאז נאום שנשא בה ב-1990, בעודו קרדינל ראטצינגר, ובו ציטט פילוסוף אוסטרי שטען כי פסק הדין של הכנסייה נגד גלילאו גלילאי היה "רציונאלי וצודק," בהתחשב בתקופה ובמצב החברתי בה. להמשך קריאה
רופרט שלדרייק נגד ריצ'רד דוקינס
מדען האבולוציה ריצ'רד דוקינס, מחבר "הגֶן האנוכי." מרגיז המון אנשים בעולם — מדענים, אנשי רוח ואנשי דת. הוא אמנם מדען רציני ונחשב, אך הוא אתיאיסט אגרסיבי ביותר, שרואה בפונדמטליזם הדתי — הנלחם בתורת האבולוציה בדרכים דוגמטיות — סכנה לחברה המודרנית. הוא אולי צודק, אלא שהדרכים שבהן הוא מנסה להילחם בתופעה אינן שונות מהתופעה שבה הוא מנסה להילחם. בעיני הוא דומה לאדם שנלחם ברוצחים על-ידי שהוא הולך והורג, ללא משפט, כל מי שהוא חושד בו שהוא רוצח.
אמנם לא קראתי את ספרו האחרון, The God Delusion, אך אני יודע שהרבה מדענים כעסו על הספר וטענו, שהוא קובע בו שעל-פי המדע, אלוהים אינו קיים. בכך הוא חוטא, כמו ה"מדענים" הפונדמנטליסטים, המאמינים שבאמצעות המדע ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים. המדע אינו יכול להוכיח או להפריך את קיומו של אלוהים. זו אינה סוגיה מדעית. להמשך קריאה
דיפאק צ'ופרה במרכז EnlightenNext
ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, דיפאק צ'ופרה ביקר במרכז EnlightenNext ביפו לפגישה לא-פורמאלית עם כ-30 איש, מהם אנשי EnlightenNext, מהם אנשי הסלון האינטגראלי, וכמה אורחים נלווים. הנה כמה דקות מתוך הפגישה הזו, שארכה קרוב ל-90 דקות. הווידאו צולם על-ידי כרמל וויסמן, שגם אירגנה את הפגישה.
אגב, באותו ערב הרצה צ'ופרה במלון דייויד אינטרקונטיננטל, בפני קהל של 1000 איש…. הדגמה קלה של משהו שהוא מתייחס אליו בקליפ הזה: על יכולתו הכמעט ניסית למשוך קבוצות גדולות של אנשים. להמשך קריאה
מדיטציה ופיתוח התודעה: פרספקטיבה מוארת ושינוי חברתי
בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, היו חייו של מורה למדיטציה בישראל כרוכים בסיכון של נידוי חברתי. הדו"ח המאוד מגמתי נגד הכתות שפורסם אז, שעורר הרבה מהומה על לא מאומה, יצר אווירה ציבורית של חשדנות ועוינות כלפי כל מה שמוצאו מן המזרח. הרוחות נרגעו עם השנים והאווירה השתנתה. ולראייה: לאחר האירוע המוחי הראשון של אריק שרון, שלאחריו הוא חזר לפעילות מלאה, כתבו העיתונים שרופאיו – פרופסורים ידועי שם – המליצו לו לתרגל מדיטציה כדי לשמור על הבריאות. כמובן, שכל אנשי הניו-אייג' חיככו את ידיהם בסיפוק: "הנה, אמרנו לכם." ובהחלט, העובדה שפרופסורים מכובדים ומתוקשרים אינם חוששים שהקולגות שלהם יבוזו להם אם ימליצו על מדיטציה למטופלים מצביעה על כך, שהלך הרוח בארץ בהקשר זה השתנה מאוד בשנים האחרונות. אך אין כאן סיבה למסיבה. אם אנחנו מתייחסים למדיטציה כאל כלי לשיפור הבריאות, אנחנו מגמדים את כלי הנשק רב-העוצמה הזה לממדים מגוחכים. להמשך קריאה
חלום חלמתי: על התודעה האנושית ככדור בדולח
ששה שבועות לפני חגיגת בר-המצווה שלי הייתי מעורב בתאונת דרכים קלה: הפגוש של מכונית רנו לבנה, שבה נהגה פקידה מהקונסוליה הצרפתית, ליטף את הגלגל הקדמי של האופניים שעליהם רכבתי והפיל אותי לכביש. למזלי, התנועה ברח' אבן גבירול בת"א התנהלה בעצלתיים באותו יום קיצי, כך שהמכונית שנסעה מאחורי עצרה בזמן והנזק היחידי שנגרם לי היה שריטות בברכיים ובירכיים.
אך זה לא היה סוף הסיפור. באותו לילה חלמתי שאני מנסה לתפוש אוטובוס שזה עתה עצר בתחנה שמעבר לרחוב. ראיתי את עצמי לבוש במכנסי חקי קצרים ונועל כפכפי עץ, פורץ לכביש בריצה מבין שתי מכוניות חונות כדי לתפוש את האוטובוס, מבלי שהבחנתי במכונית שהתקרבה אלי בצד הכביש הקרוב אלי. חלמתי שהנהג הבחין בי רק ברגע האחרון ולחץ על הבלמים מאוחר מדי. המכונית פגעה בי, עפתי באוויר וצעקתי, "אני אשם, אני אשם!" – והתעוררתי, כשליבי פועם בחוזקה וגופי שטוף זעה. להמשך קריאה

